רשימת כללים שתוביל אותך לצילום 'מיליון הדולר' עליו חלמת כל החיים // אלמה מכנס קז


מי מכם שקרא את הכותרת והאמין שאכן ישנם כללים ידועים ומוסדרים לצילום מושלם - המאמר הזה בשבילו.
מי מכם שעיקם את ראשו והרהר לעצמו בסקפטיות ובביקורתיות, מזל טוב את/ה משוחרר/ת מקריאת המאמר.

בכל פעם מפתיע מחדש לפגוש תלמידים המאמינים שישנם כללים, שיש 'איקס' פעולות שאם יעשו אותן ובסדר הנכון, ייצא להם צילום 'מיליון דולר' (אותו צילום מדהים ומרהיב שאין אדם שיוכל להישאר אדיש מולו. התייחסות למושג באחד המאמרים הבאים).

אין באמונה הזו שום דבר הגיוני. תחשבו על זה שנייה:
אם יש  כללים, בשביל מה בכלל ללמוד? אפשר לשנן את הכללים וישר להצליח (זה יכול להיות דבר פנטסטי כשלעצמו - הצלחה ידועה מראש - רק שזה לא קיים במציאות).  

בעצם, אם הכל כבר ידוע מראש, בשביל מה בכלל לצלם?

אחד החוקים הנפוצים ביותר הוא שחייב להיות נושא בתמונה. האמנם

Uta Barth - (אוטה בארת'), היא דוגמא מצויינת לכך שחוסר נושא יכול להניב סדרה מרתקת. בסדרה 'Fields' מהשנים 1994-7, היא מייצרת דימויים חסרי פוקוס. מרכז הדימויים הוא החלק האחורי. אנחנו מצפים שיהיה משהו חד בצילום ודווקא בזכות היעדרותו של נושא ברור - מתעכבת העין שלנו על הדימויים ומנסה לפענח אותם.


Uta Barth, 'Fields' 1994-7

Uta Barth, 'Fields' 1994-7

Uta Barth, 'Fields' 1994-7

Uta Barth, 'Fields' 1994-7


Josef Koudelka (ג'וסף קודלקה) - התכנסות הקווים בפריים זה היא מימין ולא במרכז כפי שכביכול צריך אך זה מה שמייצר את העניין בתמונה. חסימת העין על ידי האיש העומד בדרך להתכנסות על הרקע הבהיר היא אלמנט חשוב ההופך את הפריים לקומפוזיציה משכנעת ומעניינת.


Josef Koudelka

Nick Waplington (ניק וופלינגטון) - אסור לחתוך ראשים ואובייקטים בתמונה? ניק וופלינגטון עובר על כל החוקים האפשריים! החיתוכים הרבים, העובדה שאף דמות לא מביטה לעבר המצלמה, האלכסונים, זה מה שמייצר את תחושת הבלגאן בתמונה, ממחיש את ריבוי הילדים ואת חיי היומיום.


Nick Waplington, 'Living Room'

Nick Waplington, 'Living Room'

Nick Waplington, 'Living Room'
אלמה מכנס קז - על פי החוקים יש למשוך את העין רק לאובייקט המרכזי בתמונה, ולבטל כל הפרעה. בתמונה - דווקא במרכז הפריים יש דמות המושכת את העין אך היא חסרת פוקוס. החדות היא על הדמות משמאל.


אלמה מכנס קז
ישנו חוק הטוען שבכדי למנוע מצב שבו יהיו אלמנטים המסיחים את העין מהנושא המרכזי, יש 'לנקות' את שולי הפריים. בתמונה הבאה יש הרבה הפרעות: שני הפנסים החתוכים למעלה, אביזרי במה משמאל. 'הרעש' בשולי הפריים מייצר עניין והופך את הפריים ליותר דינאמי.


אלמה מכנס קז
הקקטוס היוצא מהראש של הדמות המצולמת, האובייקט הנכנס באלכסון מימין - כל אלה עוזרים לבניית אופייה של הדמות ובונה תחושת מוזרות...


אלמה מכנס קז

כשאנו נצמדים לחוקים אנו למעשה 'נותנים' לעין מה שהיא רגילה לראות. בכך בעצם השגנו את ההפך ממה שקיווינו להשיג כשפנינו לחוקים. שיעממנו את הצופה, לא אתגרנו אותו להפוך לצופה אקטיבי, חושב, המתעניין וחקור את הדימוי הוויזואלי העומד מולו.

צילום סטילס מורכב מדימוי ויזואלי ועל כן הוא פונה לעין, ובעיקר למוח המפענח ונותן הגדרות ומשמעות לאינפורמציה הנאספת על ידי העין: קווים, צורות וכתמים. אין ספק שהצלם משתמש בטכניקות שונות להובלת העין של הצופה בכדי להביא לידי ביטוי ולחדד את הרעיון אותו הוא רוצה להעביר בפריים.

אך אין אלה חוקים! לא מדובר בדברים שיש להשתמש בהם בדרך אחת אלא - רכישת כלים בכדי להרחיב את ההתבטאות האישית בשפה. לא מדובר בלהכפיף את הדימוי הוויזואלי לחוקים נוקשים מהם הוא אמור להיות מורכב.

לא נעים להודות, אך האמונה בכללים שייכת בעיקר לחובבים בתחום (סליחה, אין כוונה לפגוע, להפך - המטרה היא למשוך אתכם לנסות לצלם בדרך אחרת שאולי לא חשבתם עליה).

מי שמאמין בחוקים אולי יופתע - אבל דווקא המבט שלא מסתמך על 'חוקים', אלא נשאר רענן, מסוקרן, מתבונן ארוכות - הוא זה שיצלם את 'הפריים' אותו הצופה ירצה להמשיך לראות ולחקור - כי בניגוד לפריים המבוסס על חוקים יהיה זה פריים מרתק והרבה הרבה יותר מתוחכם.

בסופו של יום, זה עוד אחד מהסימפטומים של אותו רצון נואש לסדר את העולם תחת הגדרות ומיונים שיעשו לנו 'סדר', שהכל יהיה ברור וידוע מראש - מה טוב ומה לא, מה עושים ומה לא.

איזה שעמום זה יכול היה להיות...

// אלמה מכנס קז היא צלמת מקצועית, אמנית ומדריכה בכירה בדרך צילום. אלמה מלמדת בקורסי יסודות הצילום, הקורס המשולב, סדנת 'התבוננות מורחבת' ובקורס צילום דיגיטלי ועיבוד תמונה.