לפני שנה ויותר כתבתי בפורום הצילום
http://www.kramery.com/ על החלטתי להשקיע בקורס צילום - במקום בעוד עדשה. כך מצאתי את עצמי בחוויה שהיתה לי שונה מכל מה שהכרתי קודם - הקורס המתקדם של "דרך צילום”.
הקורס - הוא קורס של שנה ובעצם יותר. הדריכו בו שלשה מדריכים: אלן, סיגל ותמר.
אלן העביר קורס ביסודות האור - קורס טכני במהותו - חשוב לכל צלם. אבל את הנופך המיוחד של הקורס העניקו סיגל ותמר - ועל זה אני רוצה לכתוב כאן.
איתן מצאתי את עצמי בקורס שונה לגמרי ממה שציפיתי, וגישה שונה לגמרי מזו שמצאתי במקומות אחרים, ובפורומי צילום (כולל
http://www.kramery.com/) בפרט. הקורס נועד לפתח שפה אמנותית אישית. ועל כן ה"שפה המדוברת" בקורס שלהן היתה שפת האמנות.
כך, הקדשנו לא מעט זמן להכיר עבודות של צלמים אחרים - מן העבר הרחוק (המאה ה-19, ראשית המאה ה- 20) והקרוב, מן ההווה העולמי ומן ההווה הישראלי (כולל מספר פגישות פנים אל פנים עם צלמים ישראלים). אבל כמובן, העיקר היה בכל זאת המטלות, וביקורת העבודות.
ראשית המטלות היו מעורפלות במכוון. “רגשות". “חיבור". “אנוש", “הצד הטוב והצד הרע”. אין הסברים. קח את זה ותעשה מה בראש שלך. איך לכל הרוחות מצלמים "חיבור"? מה אתה עושה עם "אנוש"? מסתבר שכל אחד מ- 11 המשתתפים מצא מה לעשות, והיו שם עבודות מדהימות. וכמובן, לא דומות זו לזו במיל. כל אחד לקח את הנושאים למחוזות אחרים לגמרי.
שנית הביקורת היתה גם היא משהו מסוג שלא הכרתי. בוודאי לא מן הפורומים. קודם כל - אף פעם לא על צג. את התמונות הדפסנו ותלינו על הקיר. הרעיון הוא - שאם אתה מתכוון אי פעם להציג תמונה בתערוכה - תסתכל עליה כפי שהיא תראה. אולי קטנה יותר ממה שתציג אבל מודפסת.
שלישית- אופי הביקורת. הכלל המנחה היה "מותר להגיד הכל - חוץ מדבר אחד: "אני הייתי עושה את זה אחרת”. זה מיד שלל מחצית מן הביקורות שהייתי מקבל בפורומים, ושלשה רבעים מן הביקורות שהייתי כותב לאחרים בפורומים. ביקורת כמו "אני הייתי קורפ את הירוק מלמעלה" נחשבה שם ללא לגיטימית. (אבל יכולת להגיד, כמובן ש"הירוק למעלה לא עובד יפה עם הנושא"). הביקורת החריפה ביותר שאפשר היה להשמיע היתה "הצילום שלך מאוד מילולי". צילום, (או ציור לצורך הענין) - צריכים לדבר בשפה של צורות, צבעים, קומפוזיציה, וכו' על מנת להעביר לצופה את תחושות הצלם (או הצייר).
למה הכוונה? לשם דוגמה, אחת המטלות היתה "צילום לפי טקסט". בחר טקסט כלשהו וצלם בהשראתו. אם בחרת, למשל, בשירו של אלתרמן "ערב עירוני" והבאת לביקורת צילום של שקיעה ורודה בין הגגות - (או אפילו צילום מדהים של הלבנה חולצת שד מקיר הבית שמנגד) - החמצת את הכל. לא הבנת את התרגיל. צילום כזה הוא צילום מילולי - כי את הדימוי הזה כבר כתב אלתרמן בשירו. אתה- חפש משהו אחר, שיביע בצורה, וצבע וקומפוזיציה - את התחושה שמעביר הטקסט המקורי. לא את מה שהוא מתאר במילים.
רביעית- לא שמעתי שם במשך כל הקורס מילה וחצי מילה טכנית. אף פעם לא אמרו שהצמצם היה צריך להיות יותר פתוח, או סגור, שהפוקוס על המקום הלא נכון. שהתמונה שרופה מדי או כהה מדי. איש גם לא דיבר על "חוק השלישים" או "חוק חיתוך הזהב" ודומיהם. השאלה היתה רק “נראה מה אתה אומר, ואיך אתה אומר את זה”. אם הצילום שלך לא חד, כנראה שהתכוונת שהוא יהיה לא חד.
חמישית- כשדיברנו שם על "עבודה" לא דיברנו על צילום בודד. דיברנו תמיד על כל המכלול שהבאנו כמענה לנושא התרגיל. וזה כלל גם דיון על "איך התמונות עובדות זו עם זו". דיון מסוג זה הגיע לשיאו לקראת הכנת תערוכת הסיום. הרבה פגישות עם המדריכים, על הרבה מאוד תמונות. תהליך ברירה ארוך, והרבה עיסוק בשאלה - איזו תמונה תוצג ואיזו לא. איכותה של התמונה הבודדת היתה שיקול משני לשיקול של "איך התמונה הזו עובדת עם האחרות". הרבה עיסוק היה גם בשאלה "מה יוצג ליד מה", וכן הרבה ב"איך" - מה יוצג קטן, ומה גדול, מה מימין ומה משמאל. כך גם חשתי לראשונה עד כמה חשוב תפקידו של אוצר בבניית תערוכה.
ושישית- איש בעצם לא ניסה להסביר יותר מדי מדוע עבודה מסוימת היא "טובה". התשובה היתה תמיד - תחושת בטן. אם אנשים עוברים על יד עבודה ונעצרים - היא טובה. מה עושה את זה? תחושת בטן. תחושה שהעבודה מספרת לך משהו. מעבירה רגש. לא "חוק השלישים" ולא "אלכסון משמאל למטה לימין למעלה". איך עושים את זה? קודם כל תרגיש אתה. תסתכל על הנושא. תרגיש אותו. אם אתה מדבר מהבטן - זה יעבור. וכדי שזה יקרה כל מה שהציעו לעשות זה "צא וצלם, צלם, צלם".
ובסיכומו של דבר, הקורס העניק לי הכרות עם שפה חדשה. שפה שונה. שפה אחרת. לא פעם ביקשתי עזרה ב"תרגום" מן האמניות במשפחתי הקרובה (בתי וגם זוגתי). היו שלבים בקורס בהם מצאתי את עצמי במצבים מוזרים. היו תמונות שלי שזכו שם לביקורת מאוד חיובית - ואני לא ידעתי להגיד מדוע. (ההיפך קרה פחות. ידעתי בעצמי מתי עבודות שלי לא מוצלחות, אם כי גם כאן לא תמיד הצלחתי להגיד מדוע) יתרה מזו, אנשים בקורס התחילו לזהות את הסגנון המיוחד שלי - סגנון שלא תמיד זיהיתי בעצמי (או לפחות, לא יכולתי להצביע מה בתמונה הוא "הסגנון שלי").
בשפה החדשה הזו אני בהחלט בתחילת הדרך. אבל הקורס היה עבורי חוויה של פתיחת דלתות. חוויה שלא במהרה תשכח.
הרשומה פוסמה בפורום צילום
http://www.kramery.com/ בו חבר יפתח.
יפתח הוא בוגר המסלול המתקדם השנתי שלנו שיציג בתערוכת הסיום שתפתח ביום שישי 26/2/10 בשעה 13:00.
הצילומים צולמו ע"י יפתח שפיר ומהווים חלק מסדרת הצילומים אותה מציג יפתח בתערוכה (כל הזכויות לצילומים שמורות ליפתח שפיר).
