ביום חמישי האחרון נערכה ביקורת עבודות על פרוייקט 'בעקבות צלם' במסלול 'ביטוי בצילום'. אחת מההגשות הבולטות והמרגשות הייתה של בני חפץ שיצר סדרת צילומים המשוחחת עם אחד מהצלמים הבולטים בתולדות הצילום.
בני הוא אומן היוצר תכשיטים ויודאיקה שנים רבות. בית המלאכה והחנות שלו ממוקמים ברובע היהודי של העיר העתיקה. לפני מספר חודשים, ממש בתחילת המסלול והרבה לפני ההגשה, ישבנו יחד בני ואני וגלשנו לאתר הבית שלו. שם, חשבתי לעצמי, נמצאת המהות של האיש המיוחד הזה. מעולם לא חשבתי שיודאיקה תעניין אותי אבל העיצובים של בני דיברו אליי בדיוק שלהם, בתחכום ובקווים הנקיים. איכשהו, הצליח בני לחבר את הקו הדק הזה שבין אמנות לאומנות ובין מסחר לנגיעה אישית.
ואז התחלנו את המסע המופלא (שתמיד מרגש אותי מחדש) אל ההיסטוריה של הצילום. בני ושאר חברי הקבוצה למדו להכיר אינספור צלמים שכל אחד מהם הוסיף את הסגנון המיוחד שלו לצילום ויחד, אולי לא במודע ובטח שלא בכוונה תחילה, הפכו את התחום הזה לעמוק ועשיר ואיכותי.
בסיום המסע, התבקשו הסטודנטים לבחור אחד מהצלמים וליצור סדרת צילומים שיש בה מחווה לצלם שנבחר ויחד עם זאת לשלב בתוכה 'אני' אישי, טביעת עין ייחודית שלנו.
כחודש לפני ההגשה בני מראה לי 'פרופים' (סקיצות להמחשת רעיון לפני הגשה). הפרופים היו מדהימים! ראיתי בהם שני כיווני צילום מעניינים. בכל אחד מהם התקיימה המהות של בני אותה זיהיתי כשגלשנו יחד באתר הבית שלו.
שני הכיוונים שבני הציג מאופיינים בצורניות אך שונים לחלוטין במהותם. בני שיחק עם אלמנטים צורניים כבמגרש משחקים כשחלק מהצילומים פונים אל הצד האפל והמטריד וחלק אל הצד הפיוטי והמלטף. יחד עם זאת, רובם ככולם מדוייקים להפליא!
הצבעתי על הכיוונים, על הדומה והשונה, יחד בודדנו את החזקים מביניהם ושוב חוויתי את ההפתעה הזו שבזיקוק סדרה וחידוד חוזקה הויזואלי באמצעות ויתור על צילומים 'חלשים' יותר או על כאלה 'שמספרים את אותו הסיפור'... הקסם שבעריכה תמיד עושה את שלו, בחיי, הייתי מגדילה את אלו שנותרו ותולה אצלי בסלון, תענוג!
כמובן שהאצתי בבני להמשיך ולצלם עוד לקראת ביקורת העבודות מתוך הכיוון המסויים שנוצר בביקורת הביניים הקצרצרה והיעילה הזו. בני מצידו, מאושר עד הגג, שינס מצלמתו ויצא לצלם.
ביום חמישי האחרון נערכה ביקורת עבודות על פרוייקט 'בעקבות צלם' במסלול 'ביטוי בצילום'. חדי העין המכירים מעט סגנונות צילום, מבחינים בטביעת העין של הצלם אנדרה קרטז' בצילומים של בני. קרטז' הוא הצלם שבני בחר לצורך יצירת השיח. בהיסטוריה של הצילום נחשב קרטז' לאחד הצלמים ששינו את פני הצילום. תחילת דרכו בתחום, באמצע שנות העשרים של המאה העשרים מציינת התחלה של גישה שונה למדיית הצילום - צילומים נטולי תפקיד או כותרת מוגדרים - צילום לצורך צילום ותו לא!
בני יצר דו שיח עם קרטז' באופן מודע אבל לא רק. צילומיו של בני מעמידים את הצופה בהם בסיטואציה נוחה מחד בזכות יופיים ויכולתם 'לשאוב' את הצופה פנימה אך מבלבלת מאידך בזכות זוויות הצילום וההחלטות על חיתוך הפריים (מסגרת הצילום). ישנה תחושה חזקה של דיסאוריינטציה והרגשה מופלאה של הוצאת דברים מהקשרם. אחד מחברי הקבוצה ציין את נקיון הצילומים והשם קרל בלוספלד נזרק לאוויר. בלוספלד צילם צמחים וחלקי צמחים כשהוא מעמיד אותם בסביבה סטרילית ומאיר אותם באופן שלא ממש ברור לנו כי מדובר בסופו של דבר בצמח.
בני השתמש במאפיינים קרטז'יים חזקים כמו השימוש בהצללות, מקצבים וטקסטורות וערבב בתוכם גם קורט מבלוספלד. התהליך הלך והתחדד במיוחד בצילומי 'גשר המיתרים' הירושלמי. לסדרת הצילומי הזו אני קוראת 'פיוט'.
בניגוד לקרטז', מוותר בני על 'הניצבים' ואין בצילומיו ולו דמות אחת או אלמנט של 'תפיסת הרגע'. בסדרה אחרת של בני, בה מצולמים אנשים, יש אלמנטים מובהקים של 'אנוש' ושל זהות ואולי אפילו עניינים של 'הרגע המכריע' (ע"ע קרטייה ברסון) אבל לא כאן, לא בסדרות עליהן אנו דנים כרגע.
בצילומיו משתמש קרטז' באנשים כצורות ומקצבים ומשקלים אבל לא כאנוש. ברוב הצילומים של קרטז' האנשים חסרי זהות. הם 'כלי משחק' בידיו המיומנות ובתוך תפאורה שהוא הכין במיוחד עבורם. בני לוקח מקרטז' את התפאורה המרשימה והופך אותה בנקיונה, בשלימות שלה, בכבדות ובקלילות, בגילוי ובמחיקה -- לשלו. הצילומים של בני נטולי מקום וזמן.
סדרת 'גשר המיתרים' הפכה ל'אוריגמי צילומי'. כשאני מביטה בה, נדמה לי שבני פשוט קיפל את נייר הצילום קיפולים מקיפולים שונים בכדי ליצור ממנו את המבנה העדין כל כך. אינני יכולה שלא להיזכר בפגישתי הראשונה עם גשר זה באחד מביקוריי בירושלים... (אבל על חוויה זו בסיפור אחר -- רשימת הסיפורים ארוכה כל כך שבוודאי אדרש לשלושה גלגולים שלימים בכדי לספרם) כאן, בצילומים של בני, גם העיר העתיקה וגם גשר המיתרים מקבלים משמעות, תחושה וקונספט שונים לגמריי ועל כך מגיע לך בני 'שאפו' גדול במיוחד!
תראו איזה יופי...
כל הזכויות לצילומים שמורות לבני חפץ.
כל הזכויות למאמר שמורות לסיגל קולטון ולדרך צילום
 |
| צילום // בני חפץ |
 |
| צילום // בני חפץ |
ואז התחלנו את המסע המופלא (שתמיד מרגש אותי מחדש) אל ההיסטוריה של הצילום. בני ושאר חברי הקבוצה למדו להכיר אינספור צלמים שכל אחד מהם הוסיף את הסגנון המיוחד שלו לצילום ויחד, אולי לא במודע ובטח שלא בכוונה תחילה, הפכו את התחום הזה לעמוק ועשיר ואיכותי.
בסיום המסע, התבקשו הסטודנטים לבחור אחד מהצלמים וליצור סדרת צילומים שיש בה מחווה לצלם שנבחר ויחד עם זאת לשלב בתוכה 'אני' אישי, טביעת עין ייחודית שלנו.
כחודש לפני ההגשה בני מראה לי 'פרופים' (סקיצות להמחשת רעיון לפני הגשה). הפרופים היו מדהימים! ראיתי בהם שני כיווני צילום מעניינים. בכל אחד מהם התקיימה המהות של בני אותה זיהיתי כשגלשנו יחד באתר הבית שלו.
 |
| צילום // בני חפץ |
שני הכיוונים שבני הציג מאופיינים בצורניות אך שונים לחלוטין במהותם. בני שיחק עם אלמנטים צורניים כבמגרש משחקים כשחלק מהצילומים פונים אל הצד האפל והמטריד וחלק אל הצד הפיוטי והמלטף. יחד עם זאת, רובם ככולם מדוייקים להפליא!
הצבעתי על הכיוונים, על הדומה והשונה, יחד בודדנו את החזקים מביניהם ושוב חוויתי את ההפתעה הזו שבזיקוק סדרה וחידוד חוזקה הויזואלי באמצעות ויתור על צילומים 'חלשים' יותר או על כאלה 'שמספרים את אותו הסיפור'... הקסם שבעריכה תמיד עושה את שלו, בחיי, הייתי מגדילה את אלו שנותרו ותולה אצלי בסלון, תענוג!
 |
| צילום // בני חפץ |
כמובן שהאצתי בבני להמשיך ולצלם עוד לקראת ביקורת העבודות מתוך הכיוון המסויים שנוצר בביקורת הביניים הקצרצרה והיעילה הזו. בני מצידו, מאושר עד הגג, שינס מצלמתו ויצא לצלם.
ביום חמישי האחרון נערכה ביקורת עבודות על פרוייקט 'בעקבות צלם' במסלול 'ביטוי בצילום'. חדי העין המכירים מעט סגנונות צילום, מבחינים בטביעת העין של הצלם אנדרה קרטז' בצילומים של בני. קרטז' הוא הצלם שבני בחר לצורך יצירת השיח. בהיסטוריה של הצילום נחשב קרטז' לאחד הצלמים ששינו את פני הצילום. תחילת דרכו בתחום, באמצע שנות העשרים של המאה העשרים מציינת התחלה של גישה שונה למדיית הצילום - צילומים נטולי תפקיד או כותרת מוגדרים - צילום לצורך צילום ותו לא!
 |
| צילום // בני חפץ |
בני יצר דו שיח עם קרטז' באופן מודע אבל לא רק. צילומיו של בני מעמידים את הצופה בהם בסיטואציה נוחה מחד בזכות יופיים ויכולתם 'לשאוב' את הצופה פנימה אך מבלבלת מאידך בזכות זוויות הצילום וההחלטות על חיתוך הפריים (מסגרת הצילום). ישנה תחושה חזקה של דיסאוריינטציה והרגשה מופלאה של הוצאת דברים מהקשרם. אחד מחברי הקבוצה ציין את נקיון הצילומים והשם קרל בלוספלד נזרק לאוויר. בלוספלד צילם צמחים וחלקי צמחים כשהוא מעמיד אותם בסביבה סטרילית ומאיר אותם באופן שלא ממש ברור לנו כי מדובר בסופו של דבר בצמח.
בני השתמש במאפיינים קרטז'יים חזקים כמו השימוש בהצללות, מקצבים וטקסטורות וערבב בתוכם גם קורט מבלוספלד. התהליך הלך והתחדד במיוחד בצילומי 'גשר המיתרים' הירושלמי. לסדרת הצילומי הזו אני קוראת 'פיוט'.
 |
| צילום // בני חפץ |
בניגוד לקרטז', מוותר בני על 'הניצבים' ואין בצילומיו ולו דמות אחת או אלמנט של 'תפיסת הרגע'. בסדרה אחרת של בני, בה מצולמים אנשים, יש אלמנטים מובהקים של 'אנוש' ושל זהות ואולי אפילו עניינים של 'הרגע המכריע' (ע"ע קרטייה ברסון) אבל לא כאן, לא בסדרות עליהן אנו דנים כרגע.
 |
| צילום // בני חפץ |
בצילומיו משתמש קרטז' באנשים כצורות ומקצבים ומשקלים אבל לא כאנוש. ברוב הצילומים של קרטז' האנשים חסרי זהות. הם 'כלי משחק' בידיו המיומנות ובתוך תפאורה שהוא הכין במיוחד עבורם. בני לוקח מקרטז' את התפאורה המרשימה והופך אותה בנקיונה, בשלימות שלה, בכבדות ובקלילות, בגילוי ובמחיקה -- לשלו. הצילומים של בני נטולי מקום וזמן.
 |
| צילום // בני חפץ |
סדרת 'גשר המיתרים' הפכה ל'אוריגמי צילומי'. כשאני מביטה בה, נדמה לי שבני פשוט קיפל את נייר הצילום קיפולים מקיפולים שונים בכדי ליצור ממנו את המבנה העדין כל כך. אינני יכולה שלא להיזכר בפגישתי הראשונה עם גשר זה באחד מביקוריי בירושלים... (אבל על חוויה זו בסיפור אחר -- רשימת הסיפורים ארוכה כל כך שבוודאי אדרש לשלושה גלגולים שלימים בכדי לספרם) כאן, בצילומים של בני, גם העיר העתיקה וגם גשר המיתרים מקבלים משמעות, תחושה וקונספט שונים לגמריי ועל כך מגיע לך בני 'שאפו' גדול במיוחד!
תראו איזה יופי...
כל הזכויות לצילומים שמורות לבני חפץ.
כל הזכויות למאמר שמורות לסיגל קולטון ולדרך צילום
