אני רואה בצילום שפה. השליטה בכלים של השפה והשימוש בטכניקות שלה חשובים מאוד לצורך הבעה. אלמנט חשוב לא פחות הוא מה בעצם נאמר באמצעות צילום או סדרת צילומים. כשאני מתבוננת בצילומים או בכל עבודת אמנות אחרת, אני מחפשת חוויה רגשית ו/או אינטלקטואלית, אני מחפשת ערך נוסף על חווית המציאות. כשאומרים על צילום שהוא "אמנותי" מתכוונים לרוב לכך שהוא יפה או שהקומפוזיציה מעניינת אך האם זה מה שהופך את אותו צילום לאמנות?
אמנות נוטה לעסוק, בין היתר, בנושאים של תרבות, חברה ומהות. יש בה חיפוש אחר אמת פנימית ו/או אוניברסאלית. כמובן שבתקופות ובתרבויות שונות לקחה על עצמה האמנות תפקידים שונים וה"אמת" אחריה היא רודפת משתנה כל הזמן, אך החיפוש אחריה עקבי.
לא פעם אני נתקלת בשאלה "האם אמנות היא לא בעייני המתבונן?". אמנות, כמו כל שפה, בנויה על תקשורת, לא תמיד הרעיון שמביע היוצר מובן או מוצא חן בעיני הצופה ולא לכל הצופים יש את אותה רמת עניין, יכולת או ידע המאפשרות לו להתעמק בעבודת אמנות. כשאני עומדת לפני עבודת אמנות, אני שואלת את עצמי מה היא מנסה לומר לי, אני משתדלת לחוות את העבודה וללכת עם ההיגיון שלה. לא תמיד מה שהיא אומרת או האופן שבו היא אומרת ידבר אליי. ככל שאני מתבגרת, הטעם האישי שלי והאופן בו אני מתבוננת באמנות משתנה. לידע ונסיון יש השפעה על האופן שבו אנו מתבוננים. עם הזמן אנחנו מחפשים גירויים שונים או עמוקים יותר. מצד שני התרבות שלנו מרגילה אותנו למיידיות, התפקיד של פרסומות וצילומי עיתונות הוא להעביר לנו מסר קצרצר באמצעות סמלים קריאים וברורים לעומת אמנות הדורשת מהצופה התבוננות עמוקה, ניתוח, מחשבה וביקורת.
קריטריון עיקרי להערכה של עבודת אמנות הוא האיכות שלה. איכות לא מתבטאת בהכרח בצילום שעובד לפי "כללים" של קומפוזיציה, טכנולוגיה או אסתטיקה. לפעמים נכון לעבודה לדבר בכוונה "בשפת רחוב" (סנפ-שוט) או אפילו ליצור רתיעה. שפת הצילום והטכניקה צריכות לשרת את תוכנו של הצילום, את המסר, את החוויה ולהיות מוצדקות ומדוייקות בכך.
כל אחד מאיתנו רואה וחווה את המציאות אחרת. הצילום מאפשר לנו לבודד ולייצר את המבט האישי שלנו ובאמצעותו לתקשר עם המתבונן.
צילום: נועה אנג'ל
כל הזכויות שמורות לתמר אלול.
ברכות מאילת
השבמחקhttp://youtu.be/XElMfH0_n3E
www.artphoto.co.il