מעבדות לעבדות עם אחריות // אביב פרסבורגר

טוב, סיימתי לימודים.

הצלחתי לגייס אליי קצת לקוחות קבועים, פה ושם אני מצלם עבודות רציניות...

אבל משהו חסר.

צילום // אביב פרסבורגר

לאחרונה החלטתי שאני לא מעוניין לעבוד יותר בהגשה ושירות אלא להתרכז בצילום.

אך ורק צילום.

החלום הוורוד לא כל כך וורוד. מוצא את עצמי מחודש לחודש עם חור בכיס.

צילום // אביב פרסבורגר

אני מודה שלהוריי יש הכח לעזור, אם אצטרך רשת ביטחון - היא שם. כמובן שאני לא מעוניין להשתמש בה ולא אשתמש בה אלא רק במצב קיצוני.

יש לי בת זוג תומכת ומדהימה שדוחפת אותי קדימה ולא מרפה ויש לי את 'דרך צילום' שלא מפסיקים לעזור לי בחיוך נונשלנטי.

צילום // אביב פרסבורגר // עבור הספורטן 3

יש בי כוח רצון אין סופי לצלם.

העניין הוא שאני עובד אבל לא מספיק. נפח העבודה פשוט לא מספיק.

אני יכול להרוויח ביום עבודה אחד רבע משכורת ממוצעת במשק, אבל אם זה קורה רק פעם בחודש פלוס עוד כמה עבודות קטנות (שהן דומות יותר למשמרת בבית קפה), נורא קשה לסגור את הפינה עם הבנק.

ואני מוכן לעבוד גם שבעה ימים בשבוע!

צילום // אביב פרסבורגר // עבור 'הגלריה'

ביום של צילומים אני יכול (אם צריך) לקום בארבע לפנות בוקר רק כדי להגיע יותר מוקדם ולעשות הכול כמו שצריך עד שהלקוח יהיה מרוצה.

בכל עניין הצילום אין לי בעיה לעבוד עד אפיסת כוחות (חוץ משמחות).

ככה זה כשאתה עוסק במה שחלמת לעבוד בו.

ככה זה כשאתה עושה את מה שאתה אוהב.

צילום // אביב פרסבורגר // עבור משרד רו"ח 'גיל הלוי גולד'

להיות עצמאי זו עבודה קשה בפני עצמה. לדעת לתת מחירים נכונים בהתחשב בבלאי הציוד וההוצאות, אבל שלא יהיו גבוהים מידי בכדי שהלקוח לא יברח.

לפרסם, בין אם לעבור בין בית עסק לבית עסק ולחלק כרטיסי ביקור או בין אם להפעיל את החברים שיזרקו מילה טובה למישהו בעל עמדת כוח סבירה שיגייס אותי לעבודה...

צילום // אביב פרסבורגר // עבור הנהגת הצופים

שלא תבינו לא נכון, החופש היום יומי והאי כבילות למקום מסויים הם תענוג! לוח הזמנים בשליטתי ולא של איזשהו מעביד.

ממש טוב לי בעמדתי אבל לצערי עם תחושה טובה לא הולכים למכולת.

אז הפתרון הוא הלוואות מהבנק וסגירתן על ידי עבודות זמניות שהן לצערי לא בצילום.

למרות זאת אעשה הכול רק בכדי שאוכל לעסוק בצילום.

צילום // אביב פרסבורגר

ואם נהיה רגע אופטימיים -

אין דבר יותר מספק מלראות את התמונה שלך מופיעה בעיתון או בקטלוג או בדף הפייסבוק של החברה שצילמת עבורה ואין יותר כיף מלראות את ההתפעלות של הלקוחות מהתמונות שהוצאת למוצריהם.

לעבודות נוספות של אביב פרסבורגר

© כל הזכויות לרשימה ולצילומים שבה שמורות לאביב פרסבורגר.

תבשיל שחור לבן // אוריה תדמור

הבוקר יצאתי לשיעור מעשי של סדנת שחור לבן עם תלמידי הקורס המשולב, היציאה היתה לנמל יפו.

בתכנית היו חמישה תרגילים שמיועדים לכוון את התלמידים ולהביא אותם לכך שהם יחשבו בשחור לבן. הבעיה הבסיסית היא שאנחנו רואים בצבע, אז איך אפשר לחשוב בשחור לבן?

כמובן שאפשר להגיד שפעם, בימים ההם, היה רק שחור לבן וצלם היה חייב להכיר את החומרים שאיתם הוא עובד, ואחרי כל הנסיונות הצלם היה כבר מסוגל לחשוב בשחור לבן. פשוט כי לא היו הרבה אפשרויות אחרות.  

היו או לא היו, זה כבר שייך לשיעור תולדות הצילום, אבל המסקנה המתבקשת היא שאם נצמצם את האפשרויות שלנו בצילום, ועל ידי כך יהיו לנו פחות החלטות להחליט או בחירות לבחור, נוכל יותר לתכנן ולדמיין. לא?

אם אנחנו מוסיפים אל תבשיל הצילום שלנו מנה או שתיים של דמיון, נקבל תבשיל בטעם יצירתי.

אז אם כך, קדימה למלאכה.

נתחיל בשחור

החומרים הדרושים:

1 שחור (אטום טוב טוב)

1 לבן (טיפה שרוף, לא יותר מידי)

9 אפורים (אבל לא הכל ביחד)

טקסטורה (לפי הטעם)

ניגוד (תמיד טוב להוסיף עוד)

לרוטב:

1 נושא

1 אור

1 קערה ליצירתיות

הוראות הכנה:

נצא להסתובב במקום שבו אפשר להשיג את כל המצרכים בתמונה אחת, עדיף עם עדשה נורמלית (50מ"מ) או קצת רחבה (35מ"מ) אבל לא יותר ובטח שלא עדשת זום.

לאחר שמצאנו נקדיש כמה דקות להתבונן ולחשוב בלי המצלמה ונתחיל להוסיף את המרכיבים לפי הסדר הבא:

נכניס את הנושא לתוך הקערה, נוסיף שחור ונתחיל להוסיף אפורים לפי הטעם תוך כדי ערבוב איטי עד לקבלת הטקסטורה הרצויה.

אחר כך נוסיף את הלבן בזהירות שלא ישרף, נכניס למחשב ונבדוק כל כמה דקות שיש מספיק ניגוד.

נשלח את התבשיל להדפסה ונגיש מודבק על קאפה.

תבשיל שחור לבן, צילום אוריה תדמור

להצעות הגשה נוספות לחץ כאן

© כל הזכויות לרשימה ולצילומים שבה שמורות לאוריה תדמור