הדוגמנית הביאה אי אלו פריטי לבוש בסיסיים מהבית, אנחנו הוספנו אי אלו אביזרים, זרקנו רעיונות, העמדנו תאורה, והנה - על הרקע על הלבן של הסטודיו קמה לנגד עיננו הפקת אופנה.
בזה אחר זה התגלגלה אליה, הדוגמנית, ל- 4 דמויות שונות, מעניקה להן את גופה, את הבעותיה, את התנועה שלה לשחק בהן, ואנחנו, מולה, בהססנות-מה ניסינו לביים וצילמנו.
עולם חדש של ידע התגלה לנו - איך כדאי להניע את הגוף כך שיראה מעניין ויפה ויקרין משמעות, לאן כדאי להפנות את הפנים כדי לקבל השתקפויות יפות, איך לבנות "קלוז-אפ" ועוד.
ופתאום, כמעט נגד רצוני, הכדור נזרק אלינו. עתה הוטל עלינו לבנות הפקת אופנה מא' ועד ת': להחליט על קונספט, לפתח אותו, להשיג דוגמן/ית, מאפר/ת, סטייליסט/ית, מעצב שיער, בגדים ואביזרים, לעשות ארט, להעמיד תאורה, לצלם.
והתחלנו בעבודה, כלשעצמי - בעירוב של נחישות וחוסר אמונה.
קונספטים נזרקו לאוויר עד שהתבייתנו על אחד מסוים, ואחר התחלנו פורטים אותו לפרטים. חרשנו את האינטרנט בחיפוש אחר הצוות שלנו. מצאנו מאפרת אחת ואחר כך עוד אחת - את גל - כשהראשונה ביטלה במפתיע. טלפונים, מיילים, תיאומים רצו הלוך ושוב. מצאנו דוגמנית אחת ואז נאלצנו לחפש עוד אחת כשזו נסוגה ברגע האחרון, עד שמצאנו את שיר שלנו. עבדנו בעזרת דקלה, הסטייליסטית ומעצבת השיער המוכשרת על בניית ה"לוק" המתאים לכל דמות.
וערב אחד ובוקר אחד מצאנו גם את עצמנו עושים את זה: הפקת אופנה של ממש.
מתחת לבניין התעשייתי שבו ממוקם הסטודיו של דרך צילום, בין קירות בטון עמוסים גרפיטי, מקלטים, דלתות מסורגות ופחיות משקה ריקות, התמקמנו: צוות, דוגמנית, צלמים והרבה הרבה ציוד (וכמובן גם המדריכים - גילי, אלן וסיגל).
פינת איפור הוקמה במהרה, המתלה עם הביגוד הוצב ליד, והמאפרת והסטייליסטית החלו להכין את שיר לדמות הראשונה.
עמודי תאורה ופלאשים הובלו למקומות. עשינו טסטים עד שהכל היה לשביעות רצוננו.
והתחלנו. בזה אחר זה הגענו לביים ולצלם את שיר, מעט יותר בטוחים מאשר בפעם הקודמת, כשגילי, כל העת תומכת ועוזרת.
הטרנספורמציה שעבר המקום התעשייתי המוזנח והשומם היתה בלתי נתפסת ממש: כאן דקלה וגל טורחות על האיפור, הבגדים והאביזרים של שיר, נעזרות במראה, בעמוד התאורה ובשולחן שכל חמרי האיפור נפרשו עליו. ואילו כאן, כמה רגעים אחר כך, שיר על ספסל, נעה מולנו, כשברקע קולו של הצלם והפלאשים המבזיקים, ובכל הפסקה גל ודקלה רצות לשיר לבצע תיקונים.
ערב אחד ובוקר אחד עשינו את זה. באמת ובתמים.
והתמונות המוצלחות - אני לא יודעת אם הן מעידות על כל תהליך העבודה. אני לא יודעת אם אני רוצה שעל כך יעידו. הייתי מעדיפה שידברו את הסיפור שרקמנו עבור הדמויות ושכל השאר - המאמץ, העבודה - ישקע כמו אבק ויישכח.
אני נשארת פה לזכור ולדעת עבור הפעם הבאה.
עולם חדש של ידע התגלה לנו - איך כדאי להניע את הגוף כך שיראה מעניין ויפה ויקרין משמעות, לאן כדאי להפנות את הפנים כדי לקבל השתקפויות יפות, איך לבנות "קלוז-אפ" ועוד.
ופתאום, כמעט נגד רצוני, הכדור נזרק אלינו. עתה הוטל עלינו לבנות הפקת אופנה מא' ועד ת': להחליט על קונספט, לפתח אותו, להשיג דוגמן/ית, מאפר/ת, סטייליסט/ית, מעצב שיער, בגדים ואביזרים, לעשות ארט, להעמיד תאורה, לצלם.
והתחלנו בעבודה, כלשעצמי - בעירוב של נחישות וחוסר אמונה.
קונספטים נזרקו לאוויר עד שהתבייתנו על אחד מסוים, ואחר התחלנו פורטים אותו לפרטים. חרשנו את האינטרנט בחיפוש אחר הצוות שלנו. מצאנו מאפרת אחת ואחר כך עוד אחת - את גל - כשהראשונה ביטלה במפתיע. טלפונים, מיילים, תיאומים רצו הלוך ושוב. מצאנו דוגמנית אחת ואז נאלצנו לחפש עוד אחת כשזו נסוגה ברגע האחרון, עד שמצאנו את שיר שלנו. עבדנו בעזרת דקלה, הסטייליסטית ומעצבת השיער המוכשרת על בניית ה"לוק" המתאים לכל דמות.
וערב אחד ובוקר אחד מצאנו גם את עצמנו עושים את זה: הפקת אופנה של ממש.
מתחת לבניין התעשייתי שבו ממוקם הסטודיו של דרך צילום, בין קירות בטון עמוסים גרפיטי, מקלטים, דלתות מסורגות ופחיות משקה ריקות, התמקמנו: צוות, דוגמנית, צלמים והרבה הרבה ציוד (וכמובן גם המדריכים - גילי, אלן וסיגל).
פינת איפור הוקמה במהרה, המתלה עם הביגוד הוצב ליד, והמאפרת והסטייליסטית החלו להכין את שיר לדמות הראשונה.
עמודי תאורה ופלאשים הובלו למקומות. עשינו טסטים עד שהכל היה לשביעות רצוננו.
והתחלנו. בזה אחר זה הגענו לביים ולצלם את שיר, מעט יותר בטוחים מאשר בפעם הקודמת, כשגילי, כל העת תומכת ועוזרת.
הטרנספורמציה שעבר המקום התעשייתי המוזנח והשומם היתה בלתי נתפסת ממש: כאן דקלה וגל טורחות על האיפור, הבגדים והאביזרים של שיר, נעזרות במראה, בעמוד התאורה ובשולחן שכל חמרי האיפור נפרשו עליו. ואילו כאן, כמה רגעים אחר כך, שיר על ספסל, נעה מולנו, כשברקע קולו של הצלם והפלאשים המבזיקים, ובכל הפסקה גל ודקלה רצות לשיר לבצע תיקונים.
ערב אחד ובוקר אחד עשינו את זה. באמת ובתמים.
והתמונות המוצלחות - אני לא יודעת אם הן מעידות על כל תהליך העבודה. אני לא יודעת אם אני רוצה שעל כך יעידו. הייתי מעדיפה שידברו את הסיפור שרקמנו עבור הדמויות ושכל השאר - המאמץ, העבודה - ישקע כמו אבק ויישכח.
אני נשארת פה לזכור ולדעת עבור הפעם הבאה.
צילום: אנטולי קרס.
צילום: גרגורי קופרשטיין.
צילום: אלון שטרסמן.
צילום: רונית קולבק.
איזה כיף לקרוא את מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים שלך , רונית! את המחשבות של הפעולות, על החששות וההתרגשות, וההצלחה הגדולה שהייתה לכולכם עם כל שלב ושלב:
השבמחקמבריאת הפרויקט, דרך הפקתו וימי הצילום המרגשים ו"המתוקתקים"
לי בתור המנחה יש חוויה נפלאה בכך שהצלחנו ביחד לנגוע ולחוות כל נים ומדרגה שנבנים לכדי אימאג'
זה ממכר הסיפור הזה של ההפקות..הבניה של מחשבה , של פנטזיה לכדי תמונה ממשית.
היום דיברתי עם חברה שלי ,צלמת, על רגעי האושר ופיללנו תפילת צלמים :-)שאם רק ניתן היה לחבר את כל החשיפות וחלקי השניה שבהם לחצנו על כפתור המצלמה והרגשנו את החיים זורמים לנו בגוף- היינו מקבלים בטח איזה 3 דקות של אושר צרוף
לחיי הרבה רגעי אושר מצטבר
ותודה על סדנא של כיף גדול איתכם
ולגל ולשיר ולדיקלה-תודה!
גילי חן
צילומים מרהיבים ומעניינים, הדוגמניות יפות אבל לא זו הסיבה שהתרשמתי
השבמחק